דבריו של הקוסטוד של ארץ הקודש במפגש שב-רימיני

דבריו של הקוסטוד במפגש ב-רימיני לרגל הפרזנטציה של התערוכה של חייו של ישוע המשיח בכפר נחום – ” דרך עיני השליחים – נוכחות המהממת את החיים“

התערוכה “דרך עיני השליחים – נוכחות המהממת את החיים” הוצגה רשמית ע”י הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, במהלך מפגש רימיני. התערוכה של חיי ישוע בכפר נחום הופקה בסיוע ובתמיכה של הקוסטודיה של ארץ הקודש והופקה עם שיתוף פעולה עם הארגון בעד ארץ הקודש. הנאום, שניתן ע”י הקוסטוד, שורשיו היו בפרשנות מקראית ואוונגליסטית והועשר באמצעות התנסותו האישית. הרהוריו נגעו בנושאים יסודיים, כמו הקונקרטיות של המסר הנוצרי הנחווה במקומות שבהם ישוע חי ופעל, הערך של הנוכחות הפרנציסקאנית בארץ הקודש והדו שיח האינטלקטואלי האישי שחווה במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית של ירושלים.
להלן מספר עמודים מתוך נאומו.

דבר זה, כך אני מאמין, הינו לחיות את החיים באמצעות אמונה “דרך עיני השליחים” : יחד עם אמונה שהינה מאגר נצחי וסטטי, ה”אופן האפוסטולי של החיים”, של הזיכרון הפרנציסקאני, שבעצמו מספק שכנוע מעמיק של כאן ועכשיו, במקטע קטן של הביוגרפיה שלנו ושל הגיאוגרפיה, ואנו יכולים לחוות ולהיפגש עם “וודאות נצחית” משום שאירוע זה אירע בזמן ההוא במקום ההוא.

עדיין נין לראות כיום בכפר נחום את הרחובות שבהם ישוע הלך בהם, ואת סף הדלת של ביתו של פטרוס. אנו יכלים להבין אילו חיים היו אז לתושבים בתקופה זו. ניתן לראות את המטבחים עם התנורים שבהם, רצפות, מדרגות, יכולים לתפוס ולדמיין כיצד היו התקרות. בינות לבתים אלו, ישנו גם ביתו של ישוע. אנו יכולים לראותו ומעט מבני המזל שבינינו יכולים אף לגעת בו, היכן שים הגליל [כנרת] נמצא. לתושבים אלו לא היתה להם התנסות רגשית ותיאורטית. ישוע היה שם, בתוכם, בביתם. האירועים שהפריעו את חייהם באותו מקום היו בהקשר רגיל ואמיתית של חייהם, שינו אותם.

באותו רגע, גפר נחום נס מספר לנו כי חיים אמיתיים של האדם הינם שרידים של רץ הקודש של המפגש עם האל. האל נפגע באמצעות חיים של האדם בדרכו שלו, שהינה מערכת יחסם, של מפגש פתוח עם האל. ישנו שוב מפגש בין האל לבינינו, והמציאות הפשוטה, הינה הדרך. חיים שנחיים עם ובעבור האחים הינם המקום היחידי לפגישה עם האל.
כאשר אני מדבר על חיים, אינני מדבר על דבר מה אבסטרקטי, אידיאלי או מעודן. לא, אני מדבר על החיים עצמם ועל כך שהוא יודע הכל ואת ליבו שלו, יודע כמה דבר זה מאופיין ע”י אמביוולנטיות, חטא. ובכן, אלו בדיוק חיים ואדמה זו היתה מקום המפגש עם האל. אין כל התנסות עם האל ללא הדרמה, הכאב והיופי של החיים של אחד מאיתנו. כאן, במפגשים שלנו, בביתנו, הישועה מתרחשת. עיני השליחים אשר ראו והרהרו אודות זאת.

לחיות בארץ הקודש, ואני משוכנע בזה בהדרגה. לא משום שלמדתי זאת באמצעות חקר של ספרים אלא משום שהיתה לי הזדמנות לחיות זאת. בהתייחס לכך, ארץ הקודש הינה מקום מורכב. לדאוג למקומות [הקדושים] אינו רק עניין של ארכיאולוגיה. לחיות בארץ הקודש מאז התקופה הפרנציסקאנית, ודאגה לזיכרון של מקומות קדושים אלו, מחייבים אותנו מעל לכל לעדות של ההתנסות שאותה מזכירים מקומות אלו. המקום של המפגש שבו אדם מגיע לנקודה של מחילה צריך להיות מפגש של עדות וסליחה. אם ישוע חי בארץ אשר מספקת תובנה של האמת ושל האלוהות למציאות אנושית, אזי אפשרי הדבר לשכון בארץ עם וכמו האל. אם ישנה ארץ קודש, משמע שיש דרך קדושה של לחיות בארץ זו. כפי ש-ראנר אמר: אם דבר האל הופך לאדם, אזי לכל האנשים יש את הכח להיות דבר האל!”.

כך שכפר נחום מספרת לנו שעל אדמה זו והמפגש בין האנשים והאל הינו תמיד אפשרי.

עבורנו, לכן, החים בארץ הקודש צריכים להיות אך ורק זה: לעשות מה שישוע עצמו עשה, כלומר – לחיות בחיוניות בעולם משוסע זה, להיות דוגמא להכנסת הפנים של האל ולהעניק חיים. כיתד אנו עושים זאת? בדרך פשוטה ביותר, והיא לחפש לחיות את ספרי הבשורה. היעד, למעשה, אינו לעשות בר מה מסוים, אלא לחיות את ספר הבשורה, במקום ובתנאים שבהם הנך נמצא מעת לעת.

לחיות את ספר הבשורה בארץ הקודש, היכן שדברים נוטים להיות מסובכים, היכן שהעבר (וההווה) של אלימות סימנו את החיים של קהילות שלמות, חברתיות ודתיות, עד לנקודה שרואים אותה כיום, ובעבור הפרנציסקאנים לנסות ולהפריע למעגל האלימות והפחד ע”י הבאת עדות לישועה.

עמודים מספרי הבשורה אודות כפר נחום מדברים אלינו על שישועה קונקרטית על אל שמגיע לחיות באותו מקום של חיי היום יום שלך, כך שחיי היום יום, כמו שהם, הופכים לאמצעי של המפגש עם האל ואין זה הכרחי להמציא דבר מה.

כיצד אני נפגש כיום עם ישוע? אני לא תמיד מוכן למפגש. אולם אני יודע את נקודות החוזק שלי: דבר האל ותפילה, המקום והאנשים. יחד. מערכת יחסים עם מקום ממשיכה לקרוא שוב ושוב לאירוע המסופר ע”י כתבי הקודש, הופך את הזיכרון לקרוב ולקונקרטי. מערכת יחסים עם אינדיבידואלים כופה עליך להבהיר את האמת של ההתנסות שלך. מערכת היחסים בארץ הקודש נפגעה קשות. אולם חיים שם בתוך המציאות, תאפשר לך למצוא את האתגרים היום יומיים בהתייחס לישוע וכל דבר שהופך לקונקרטי, קשה אולם הכרחי: מחילה, הכרת תודה, חופש, צדקה, מתינות, סבלנות, קבלת פנים…הופך לחיוני. התכחשות לעצמך ולגישות אלו הינה התכחשות לעצמך.

לסיכום, כפרנציסקאנים בארץ הקודש, אנו עושים פחות או יותר מה שאחרים עושים: מתפללים, לומדים, מלמדים, עורכים חפירות ארכיאולוגיות, מטפלים באתרים, מקבלים את פני האנשים, בונים בתים, עובדים, עוסקים בענייננו, קונים ומוכרים….. אולם המשמעות של מה שאנו עושים אינה במה שאנו עושים, אלא באפשרות הנובעת מאהבת חיי האדם, ידיעה מדויקת שכל חיים מייצגים את נוכחות האל. זהו הסקרמנט של המפגש. היעד אינו התוצר המוגמר, אלא התהליך, המפגש: זו הבשורה של הנוכחות, זהו ה”להישאר” כאן, להיות כאן.

אנו רוכשים רק וודאות אחת, שהאדון ישוע ממשיך ללכת בתוך ההיסטוריה של האדם, אשר נותרת היסטוריה בעלת דרישות, אולם זו שהן מעסיקה והן מחילה. ולכן יקרה מפז.

אנו נשארים כאן מתך רצון של אדם הרוצה להביא הכל שהינו ייחודי לאמונה שלו, אש הינה ישעה, ישועה אישית הנוגעת בכל אחד ואחד.כאן אנו נשארים, מחזיקים את הדלת פתוחה, כמו הדלת בביתו של פטרוס שקיבל את ישוע המשיח.

על מנת לקרוא את דבריו של הקוסטוד לחץ כאן

Photos Giovanni Zennaro

[nggallery id=86]